בהרבה מאומנויות הלחימה ניתן למצוא עוינות ואלימות בחלק מהאומנויות גם בתוך המועדון עצמו. זה לא חזיון נדיר שמדרכים צועקים לחניכים במיוחד בתחרויות "הרוג אתו" "אני רוצה לראות רצח בעיניים" גישה זו מפתחת רוח קרב בעלת אופי התקפי אשר מבוססת על גאווה ושנאה לאחר. בהרבה מהאומניות "הקשות" האסטרטגיה הבסיסית היא להכות כמה שיותר חזק וכמה שיותר מהר לפני היריב שני הצדדים למעשה מתמקדים בהתקפה דבר אשר מביא לא פעם להתנגשות ולתחושת תסכול ונקם בצד הנפגע. גישה זו שבשעת קרב עליך לפגוע ביריב בלא לחשוב מי נמצא מולך נובעת מהתקופה בה חלק מהלוחמים שרתו אדונים ואז היה עליהם להרוג לפקודתו של אדונם ללא שיפוט במצבים קיצוניים מסופר שפגעו אף בבני משפחתם לפי פקודת האדון. הגישה של הטאי צ'י צ'ואן שונה לחלוטין מכיוון שהאסטרטגיה הבסיסית היא לזרום עם תנועת היריב. בהתמודדות לימודית איש טאי צ'י מתחיל דרך "הפושינג הנדס" שמטרתו לחוש את חולשת היריב בכדי לנצלה ולהוציאו משווי משקל, דבר זה אינו פוגע ביריב ומאפשר לימוד מתוך אמון הדדי ובשלב בו מגעים להתמודדות קשה יותר נשמר עקרון הלימוד ההדדי במקום יריבות. הפילוסופיה של הטאי צ'י צ'ואן לא נולדה אצל "אדוני מלחמה" אשר מטרתם הייתה להרוג, אלה אצל מאסטרים טאואיסטים אשר מטרתם הייתה הארכת החיים והשגת "אל מוות". הבדל זה בפילוסופיה והיסטוריה יוצרים את ההבדל בפסיכולוגיה של האנשים המתרגלים את האומנות. טאואיזם ידוע בגישתו החופשית מלאת החיות וחסרת המסגרות לחיים אשר מתורגמים בטאי צ'י לגישה ספונטאנית מלאת חיים בתרגול ומיעוט של היררכיה וטקסיות במיסגרת הלימוד

