צ'אן סאן פנג Chang San Feng
טאי צ’י צ’ואן היא אומנות לחימה סינית עתיקה שתחילתה לוט בערפל. בתי הספר המסורתיים מיחסים את תחילת האומנות לנזיר טאואיסטי שחי את רוב חייו בתקופת שושלת יואן 1279-1368. שמו של הנזיר היה צ’אן סאן פנג. הוא היה נזיר במנזר "וודנג" והיה מיומן באומניות הלחימה שנלמדו במנזר כמו כן היה מטפל ברפואה סינית מסורתית . יחד עם שניים מחבריו יצר אומנות ששילבה את היכולת הלחימתית של אומניות הלחימה של המנזר עם ההבנה האנרגטית של הרפואה הסינית. אומנות זו נקראה "דים מק"שפירושו מגע המוות . זו הייתה אומנות קטלנית במיוחד לכן החליט צ’אן סאן פנג להסוות את הידע בתוך סדרות של תנועות שנראות כריקוד לצופה מהצד גם המתרגל לא ידע את המשמעות של התנעות אלא אם ניתן לו “המפתח” המתאים לכך. גם אם לא הכיר את המשמעויות הלחימתיות נהנה המתרגל מהאפקט הבריאותי והמדיטטבי של האומנות. הסבר זה לתחילת האומנות אינו מקובל על חלק מבתיה”ס המודרניים אשר מעדיפים ליחס את תחילת האומנות לסיפור אשר מתאר את צ’אן סאן פנג שראה עגור ונחש נלחמים ומתוך ההתבוננות הזו המציא את האומנות. דבר אחד ברור ואין זה משנה באיזה סיפור אנחנו בוחרים האומנות שיצר צ’אן סאן פנג אינה אותה אומנות שאנו מכירים היום. מתוך האומניות המוכרות לנו
יאנג לו צ'אן 
סגנון משפחת יאנג
מיסד סגנון היאנג היה יאנג לו צ’אן. יאנג לו צ’אן בצעירותו למד אומנות לחימה בשם "הונג צ'ואן"שזו אומנות לחימה קשה שמקורה במנזר השאולין. באחד הימים ראה איך חנווני נאבק בשני צעירים שבאו לשדוד את חנותו. יאנג התפעל מיכולת הלחימה של אתו חנווני וביקש ממנו ללמדו. החנווני היה ממשפחת צ’ן ונתן לו מכתב המלצה בכדי שיתקבל בכפר צ’ן במחוז הנאן. באותו שלב האמנות התגלגלה בשפחת צ’ן כ14 דורות ונשמרה בקנאות. יאנג לו צ’אן התקבל כמשרתו של צ'ן צ'אנג שין אשר לימד את יאנג חלק מאומנות המשפחה. יאנג אשר לא הסתפק בכך היה מתגנב למקום האמונים של בני המשפחה ולומד ממקום מחבואו את רזי האומנות. יום אחד ראה אותו צ’ן צאנג שין מתקן את אחד מתלמידיו הבכירים הוא התפלא על כך והחליט לבדוק את מיומנותו של יאנג מול תלמידיו ויאנג גבר על כולם. אז החליט צ’ן צ’אנג שין ללמד אתו את כל האמנות. בזמן לימודיו בכפר צ’ן נפגש יאנג עם מורה בשם זיאנג אשר העביר לו את הידע על "הדים מק". מתוך כל הלימודים האלו יצר יאנג לו צ’אן את אומנותו שכונתה "הואה צ'ואן" ופירושו אגרוף מנטרל. יאנג היה לוחם מהמעלה הראשונה והביס כל לוחם שהתמודד מולו דבר שהקנה לו פרסום רב והביא אותו לחצר הקיסר בכדי ללמד את שומרי הראש. בזמן שהותו בחצר הקיסר נאלץ לא פעם להתמודד מול לוחמים אחרים, באחת ההתמודדויות נכח גם המלומד הונג טונג אשר התרשם כל כך מהתנועות ויכולת הלחימה שאמר כי תנועתו של יאנג היא כמעגל הטאי צ’י (זהו מעגל הין והיאנג) מכאן נוצר השם שפירושו :
טאי- פירושו גדול האידיאוגרמה מתארת אדם שראשו פונה לשמיים רגליו מפוסקות וידיו פרושות לצדדים ג'י-פירושו משהו שמגיע לגבול ,לקצה, לשיא. האידיאוגרמה מתארת בצד שמאל עץ עם שורשים עמוקים דבר שמראה על חשיבות הנושא משהו שנימצא ביסוד. בצד ימין האידיאוגרמה מתארת פה פתוח יצול של עגלה ויד אוחזת בחרב מצב של המולה לפני קרב צ'ואן- פירושו אגרוף. האידיאוגרמה מתארת כף יד שעוטפת אגרוף ו יאנג צ'נג פו
סגנונו של יאנג לו צ'אן מכונה היום "סגנון היאנג הישן"סגנון זה מאופין באנרגיה מתפרצת "פה ג'ינג" ובעיטה בקפיצה סגנון זה תורגל גם ע"י יאנג באן הו ו יאנג ג'יאו הו סגנון זה מתורגל עד היום אבל אינו נפוץ כמו סגנונו של יאנג צ'נג פו. בשנת 1925 הוזמן יאנג צ'נג פו ללמד בשנחאי. עד אותה תקופה לימדו את האומנות רק בכיתות סגורות ,יאנג צ'נג פו היה הראשון שפתח את הקבוצות לקהל הרחב. בכדי לאפשר לכולם ללמוד את האומנות הוא הסיר את התנועות שהכילו אנרגיה מתפרצת וכן גם את הבעיטה בקפיצה אבל לקבוצות מתקדמות הוא לימד סדרה נוספת שנקראה האגרוף הארוך של סגנון היאנג, סדרה זו היתה דינמית יותר והחילה טכניקות קרב מתקדמות. באף אחת מצורות האמון לא הזכיר יאנג צ'נג פו את הטאי צ'י כאומנות ריפוי או כמדיטציה בתנועה, נהפוך הוא בכל כתביו הוא מזכיר את הטאי צ'י כאומנות לחימה והריפוי והחלק הפנימי מגיע רק מתוך התרגול של האומנות בצורה מלאה. אופיו הנוח ושיטת הלימוד משכה אליו תלמידים רבים והפכה את סגנונו לסגנון הנפוץ ביותר בעולם. באתו זמן שבו לימד יאנג צ'נג פו בשנחאי לימד גם אחיו יאנג שאו הו אשר המשיך את סגנונו של יאנג לו צ'אן והיה ידוע כלוחם מהמעלה הראשונה. יאנג שאו הו היה מורה נוקשה וקפדן דבר שהרחיק מעליו הרבה תלמידים וכתוצאה מכך מעט המשיכו את צורת הלימוד שלו.
הסגנונות המודרניים שנבעו מסגנון היאנג
סגנון 24 התנועות של היאנג סגנון זה נוצר ב1956 ע"י השלטונות הסיניים והוא מבוסס על סגנון היאנג . סגנון זה פותח בכדי לאפשר הפצת הטאי צ'י בקרב כלל האוכלוסייה. היום הרבה מורים סינים ומערבים מלמדים סגנון זה למתחילים. דרך זו יוצרת יסודות טובים לפני לימוד הסגנון המלא של יאנג צ'נג פו
ארבעים התנועות של סגנון היאנג זהו סגנון שפותח במחשבה כי הטאי צ'י יכנס כספורט אולימפי לכן פתחו סגנונות תחרותיים לכל אחד מהסגנונות הקלאסיים.
הסגנון המקוצר של צ'אנג מאן צ'ינג זהו אחד הסגנונות הנפוצים ביותר במערב שפותח ע"י צ'אנג מאן צ'ינג שהיה תלמידו של יאנג צ'נג פו במטרה לאפשר את לימוד האמנות תוך זמן קצר יותר ואם הקפדה על שמירת כל העקרונות הקלאסיים. הסגנון נפוץ בעיקר בארה"ב ובמזרח אסיה.
הסגנון של משפ' טונג טונג ינג צ'יה לימד את סגנון היאנג כפי שלמד מיאנג צ'נג פו ובנוסף פיתח 'פורם' נוסף מהיר שמבוסס על 'האגרוף הארוך' של יאנג צ'נג פו ועל סגנון וו
